פעמים רבות סובבתי בחדריה הגבוהים של כנסיית הקבר בעיר העתיקה,
באפלולית שרק פסי אור מזדמנים מאירים את פינותיה.
מביט בפני המבקרים: מבקרים, יחידים וקבוצות, כוהני דת ופרחי כמורה, הכל בכל.
מעבר למשמעות המיוחדת של המקום לעולם הנוצרי,
יש משהו בחלל העצום הזה שגורם לאנשים להתכנס בתוך עצמם, מבטם מרוכז, בין יראה להשתאות.
במסגרת סדנת פורטרטים במדרשה לצילום גיאוגרפי (2005)
בהנחייתה המאלפת ומלאת ההשראה של רלי אברהמי, חזרתי שוב לכנסייה.
ובכל פעם, חוויה מחודשת של פני האנשים, שקועים בעצמם,
כמעט אדישים למצלמה הטורדנית העוקבת אחר מבטם...
באפלולית שרק פסי אור מזדמנים מאירים את פינותיה.
מביט בפני המבקרים: מבקרים, יחידים וקבוצות, כוהני דת ופרחי כמורה, הכל בכל.
מעבר למשמעות המיוחדת של המקום לעולם הנוצרי,
יש משהו בחלל העצום הזה שגורם לאנשים להתכנס בתוך עצמם, מבטם מרוכז, בין יראה להשתאות.
במסגרת סדנת פורטרטים במדרשה לצילום גיאוגרפי (2005)
בהנחייתה המאלפת ומלאת ההשראה של רלי אברהמי, חזרתי שוב לכנסייה.
ובכל פעם, חוויה מחודשת של פני האנשים, שקועים בעצמם,
כמעט אדישים למצלמה הטורדנית העוקבת אחר מבטם...
 |
