לא מובן מאליו, מסע אישי 2010

סתיו עצוב הביאה לנו 2009.
אחותי האהובה פנינה, הלכה מאתנו בחטף, בעיצומה של שמחת חיים קורנת.
בוקר חדש של חלון פתוח לאור, אינו מובן מאליו.
עוד יום, אינו מובן מאליו.
ובעוד אני תוהה, כדרכה מימים באה מצלמתי, תלתה עצמה על צווארי, ואמרה: "בוא אחרי".
וכדרכי אתה, קמתי ובאתי, צייתן וסקרן.
"יוצאים למסע, שנה אחת בדיוק" אמרה הפנטקס הנאמנה שלי, "אני אתך באשר תלך"
וכך, מדי יום, היא ואני, מתנהלים בשיגרת חיינו, תמיד בצוותא.
עיני ועדשתה פקוחות, תוהות, מה מביא יום חדש בכנפיו ?
תרות אחר רגע האומר לנו לעצור, לצפות, לתהות, לחייך, לשאול, להעצב, להתלהב...
רגע שמותיר בנו יום, רגע שאינו מובן מאליו.
וכך מדי יום, היא ואני, שנת מסע תמימה, 365 רגעים שלכדה המצלמה.
והנה מקצתם...